הדפסה
בצר הרחבת לי - להתבונן תמיד אך ורק בטובות הי"ת ולא להתפס לצרות בלבד

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂה לִי עַבְדֶּךָ וַיִּחַר אַפּוֹ, וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים וַיְהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר, וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר, וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית הַסֹּהַר בְּיַד יוֹסֵף אֵת כָּל הָאֲסִירִם אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם הוּא הָיָה עֹשֶׂה, אֵין שַׂר בֵּית הַסֹּהַר רֹאֶה אֶת כָּל מְאוּמָה בְּיָדוֹ בַּאֲשֶׁר ה' אִתּוֹ וַאֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ: (לט, יט-כג)

ראינו בפסוקים כי שבר על שבר הושבר יוסף הצדיק. כי אחר שהשליכוהו אחיו אל בור, הוצא משם ונמכר לעבד מיד אל יד, עד שהגיע למצרים, וגם שם לא הונח לו, ובהיותו בבית פוטיפר נפל עליו הנסיון הקשה. ואחר שגבר ונתגבר, עוד הושלך לבית הסוהר.

אמנם בתוך כל זה נגהו עליו שביבי אור, ונאמר עליו בהיותו בבית אדוניו (בראשית לט, ב), וגם בהיותו בבית האסורים "ויהי ה' את יוסף" כי הי"ת נותן לו חן, ומתקיים בכבוד בתוך הענן והערפל שניתך עליו. ואם יוסף הצדיק היה רואה רק את רעותיו, ומתעלם מחסדי ה' עליו להושיעו ולהצילו, הרי שהיה נשבר לבו בקרבו, והיה מגיע עד יאוש בנפשו רח"ל.

אבל יוסף הצדיק נהג בדרכם של צדיקים, וכל הזמן היה מתבונן אך ורק בטובות הי"ת עליו. וגם בעת שהיתה בו יד ה', אמר לנפשו הכל לטובה, כי היה יכול להיות בצרות גדולות יותר, באין חן ואין חנינה, והיה יכול לסבול בלא קץ, ולכן היה מודה להי"ת על חסדיו עמו, והיה מתעודד בנפשו, ואז זכה לעמוד ולהתחזק.

כי הבין שגם הרעות אינן לרעתו אלא לנסותו ולצרפו כצרוף זהב וכסף. כי אם היה רצון עליון להרע עמו, הרי שלא היה עושה הי"ת עמו חסד ורחמים, בתוך כל הרעות והצרות, כי גם בהיותו בים צרותיו, זכה לקרן אורה בבחינת בצר הרחבת לי (תהלים ד, ב). והיינו, שאף בגוף הצרה עצמה, הי"ת שולח איזו הרחבה, להורות שלא מפני שכלו רחמיו עמנו הוא מייסרנו, אלא כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מייסרך (דברים ח, ה), והכל הוא כדי לזכך ולצרף את האדם.

וסופו הוכיח שהכל נעשה לטובה, כי הי"ת העלהו מבור בית הסוהר אל כסא מלכות, ומצינו לו ליוסף שאמר לאחיו (בראשית נ, כ), "אתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב", ולא זכר להם לרגע את כל הרעה שהיה סובל בעבורם.

ואם יתבונן האדם יראה את חסדי ה' ונפלאותיו עמו בכל צעד ושעל, וגם הדברים הרעים שבאים עליו הם רק לטובתו ולהצלחתו, כאשר מצינו ביוסף, כי בתחילה ירד הוא למצרים, להכין דרך לאביו סבא קדישא ולאחיו, כדי שלא ירדו בשלשלאות של ברזל למצרים כמבואר בדברי רבותינו במדרש (ב"ר פו, ב), משל לפרה שהיו מושכין אותה למקולין ולא היתה נמשכת, מה עשו לה, משכו את בנה לפניה, והיתה מהלכת אחריו על כרחה שלא בטובתה. כך היה יעקב אבינו ראוי לירד למצרים בשלשלאות ובקולרין, אמר הקב"ה בני בכורי ואני מורידו בבזיון, ואם ליתן בלבו של פרעה איני מורידו פומבי. אלא הריני מושך את בנו לפניו, והוא יורד אחריו על כרחו שלא בטובתו, והוריד את השכינה למצרים עמו וכו'. ע"כ. ומתבאר מדברי המדרש כי יוסף הצדיק לא היה יורד מצרימה ברצון ומותר על הישיבה עם אביו, ועל הנעימות לחיות בצלו. ועל כן גלגל עליו הקב"ה שימכרוהו מיד ליד עד שהגיע למצרים, ושם נמכר לפוטיפר שהיה שר חשוב. ואולי זימנו מן השמים כך, כדי שילמד יוסף ממנו את טכסיסי ומנהגי מלכות מצרים, שבבא עת דברו לעמוד לפני פרעה ידע לשאת ולתת עמו, וכעין מה שכתב רבינו אברהם ן' עזרא ע"ה בענין משה רבינו שמאת ה' היתה לו לגדול אצל פרעה כדי שילמדנו טכסיסי מלוכה ותגדל נפשו במדרגה עליונה (ראה בפירושו לשמות ב, ג). וכן נעשה עם יוסף הצדיק, ונשאר בבית פוטיפר עד הנסיון הגדול באשת פוטיפר אשר על ידו עלה במעלות התורה והקדושה, ונודעה צדקותו ויושר לבבו עם אלהים ואדם. ואז נסתבבה סיבה מאת הי"ת להורידו אל בית הסהר, שם אסורים שרי המלך, ובזה נפתח אשנב להביא את יוסף לפני פרעה בבא היום.

כי בבית הסוהר הכיר יוסף את שר המשקים ופתר לו חלומו כהוגן, וכן היה, שהמלך השיבו על כנו (ראה בראשית פרק מ), ולא זכר שר המשקים את יוסף. אך בהגיע העת, עת מלכותו של יוסף, עשה הי"ת ופרעה חלם חלומות מבעיתים (כמבואר בפר' מקץ), ושר המשקים רצה לעזור למלך כדי למצוא חן בעניו, והעלה את זכרו של יוסף וחכמתו, ובזה עלה יוסף ונתעלה, עד אשר נהיה משנה למלך. ובעבורו נעשה הרעב במצרים, והוא חימש לכל הארץ, ועי"ז גם אביו וביתו באו מצרימה בכבוד מלכים. וכן הוא מעשה מרדכי ואסתר כמבואר במגילה לכל מתבונן בעין פקוחה, וכן הם דרכי החיים כולם, שכל הנותן אל לבו לראות ולחשב את הקורות עמו יראה ויתבונן את חסדי הי"ת עמו.

(בס"ד אור ליום י' אדר התשס"ו)