וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ, וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ עֵר, וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אוֹנָן, וַתֹּסֶף עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁלָה וְהָיָה בִכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ, וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה לְעֵר בְּכוֹרוֹ וּשְׁמָהּ תָּמָר, וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה' וַיְמִתֵהוּ ה', וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ, וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו, וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ וגו': (לח, ב-י),

ותרגם אונקלוס (בראשית לח, ב), בת איש כנעני, גבר תגרא. וכן הוא בתרגום יוב"ע (שם). וכן פירש"י ז"ל (שם), שהוא סוחר ולא כנעני ממש, (ועיין בשפתי חכמים שם אות ל'). וגם רבינו אברהם ן' עזרא ז"ל (שם), כתב, י"א סוחר, וכמו כנען בידו מאזני מרמה (הושע יב, ח), ועם תוספת יו"ד, ולא יהיה כנעני עוד (זכריה יד, כא). ויתכן להיות כמשמעו. עכ"ל.

ורבינו בעל אוה"ח הקדוש ז"ל (שם), כתב, והגאון הראב"ע כתב, יתכן שהוא כמשמעו, ואני אומר כי לא יתכן שידבקו בני יעקב בדבר שהקפידו עליו אבותיהן שלשתם יחד, וכאומרם בפסחים (נ, א), והכתוב שמר את הדבר במה שדקדק לומר, בת איש כנעני, פירוש אביה כנעני ולא היא כנענית, ובאיזה אופן יהיה הדבר, אם לא שתאמר "סוחר", ואילו היה כנעני ממש, ומודיע הכתוב, כי עשה יהודה דבר בלתי הגון, היה לו לומר, וירא שם בת כנענית ושם אביה שוע וכו'. עכ"ל.

וכבר קדם בזה רבינו הרמב"ן ז"ל (שם), שכתב ע"ד התרגום שהוא סוחר, שדעתו לומר שבני יעקב ישתמרו מלישא כנעניות כאשר ציוה אביהם, יצחק גם אברהם, וכן הזכירו במסכת פסחים (נ, א) וכו'. ע"ש.

ועפ"י דרך זו של רבותינו ע"ה עולה שלא היה חטא בנישואין אלו, ומה שמתו ער ואונן, היה בעוונם בלבד, וכשנתבונן נראה ששרש רעתם נעוץ במה שביקשו להם חשבונות רבים, עד שנפלו בעון החמור של השחתת זרע רח"ל, שגם ער מת מאותו עון, שכן נאמר באונן (בראשית לח, י), וימת גם אותו, וכתב רש"י ז"ל (שם שם, ז), כמיתתו של ער מיתתו של אונן, והוסיף וכתב, ולמה היה ער משחית זרעו, כדי שלא תתעבר ויכחיש יופיה. עכ"ל. הרי שער עשה חשבון לעצמו איך לשמר את יופיה של תמר, ולא שת לבו לדרך ה', והמיט אסון לעצמו, וימיתהו ה'. וכל כך גדלה רעתו, שאפילו משם הוי"ה שכולו רחמים, נקנסה לו מיתה רח"ל, כי לא נאמר וימיתהו אלהים אלא וימיתהו ה' (הוי"ה), וכאומרם ז"ל (ב"ר לג, ג ושם עג, ג ובילקו"ש בראשית רמז נז), רשעים מהפכים מדת הרחמים למדת הדין.

ואחיו אונן לא לקח מוסר ממיתת אחיו ולא שם על לבו, וגם הוא ביקש חשבונות, כמבואר בפסוק, וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע וגו', לבלתי נתון זרע לאחיו, וירע בעיני ה' אשר עשה, וימת גם אותו [א"ה – יש להוסיף בזה דברי רבנו מהרח"ו ז"ל בספר שערי קדושה ח"ב שער ו' שכתב וז"ל, קרי לבטלה קשה מן שפיכות דמים של אחרים, ועוד שדמן ודם זרעיותם שאין להם קץ נשפך דמן, ובספר הזוהר פרשת ויחי (דף רי"ט ע"ב) כלהו חייביא אית להו תשובה בר מהאי, וכל העבירות הקטן פטור, חוץ מזה, שהרי ער ואונן קטנים מבן שבע שנים היו, ומתו בידי שמים, ולא עוד אלא שעדיין לא נצטוו עליהם, וכן בדור המבול כתיב (בראשית ו, יב), כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, וכל הבריות נמוחו מאדם עד בהמה ועוף השמים וכל הרמש, ואפילו שלשה טפחים מן העפר נמוחו מה שלא היה כן מאז נברא העולם ואחריו לא יהיה כן, ולא עוד, אלא שלא נצטוו זולת שבע מצות. ועי' עוד למרן החיד"א ז"ל בספר ראש דוד סדר תרומה, ולרבינו החח"מ ז"ל בספר מכתב לחזקיהו בחי' לברכות לא, ב. יבח"ר].

והנה האריכה התורה בענין זה, ללמדנו בינה והשכל, שלא לשית לבנו לחשבונות ושאר פניות, המסירים את לב האדם מדרך האמת. ודברים אלו צריכים חיזוק גדול ותמידי, כי טבעו של אדם להמשך אחרי הברק והנוצץ, ובפרט שהיצה"ר מתעתע בדמיונו של אדם, ומראה לו שההצלחה כל כך קרובה אליו, והיא בהישג ידו, ואומר לו רק תעשה פעולה זאת, ותקרב או תרחק דבר אחר, וכבר תהיה מאושר עלי אדמות. והפיתוי לדרוך בדרך הזאת, אשר רבים מחזיקים בה, הוא עצום ורב.

ועל כן התורה האריכה בענין זה להראות לעיני הכל את תוצאותיה האיומות של חיפוש החשבונות שלא כדין כדי להשיג את תאוות הנפש, שיש אדם המוכן לעבור ולהפר כל מצוה ולהניח את הדרך הנכונה בעבור תאוותו, ולא חושב שיש דין ויש דיין, ובסופו של דבר הוא עלול למצוא את עצמו כ"כ רחוק מאותו הישג, שבעבורו הוא מיפר את מצות אלהיו. ויראה ויתבונן, במעשה ער ואונן, שעשו מעשיהם, להשלים מאוייהם, ולהרבות תאוותיהם, ולבסוף מה קרה. המיתם הי"ת, ולא נשאר בידם מאומה, כמאמר הכתוב (ירמיה יז, יא), עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל, רח"ל. וזהו שנאמר (תהלים קיב, י), תאות רשעים תאבד, היינו כי גם מה שבידם סופו ליאבד מחמת תאוותם.

ועוד האריכה התורה לפרט ולפרש לנו את פרטי חטאם של שני האחים הללו, וגודל עונשם אפילו בעולם הזה. וזה מלבד ההפסד הגדול, שאם היו זוכים היו יכולים לזכות ומזרעם היתה יוצאת כל שושלת מלכות בית דוד, עד המשיח, אך לאחר חטאם ניטלה מהם מעלה זו, וניתנה לאחיהם הטובים מהם, ונשארו קרחים מכל וכל.

ואשרי השם אורחותיו, ומשוה את שם ה' לנגד עיניו, וגם ביושבו במסתרים, יפקח את עיני שכלו, ויראה והנה ה' נצב עליו, ורואה ומביט בו, וכל מעשיו בספר נכתבים, אם רעים ואם טובים, וישים אל לבו שכל קושי הנסיון הוא לרגעים מעטים, וחלף ואיננו, ולא יכירנו עוד מקומו, כי את מקומו תקח רוח האכזבה, העוכרת רוחו ונפשו של האיש הרפה ורך המזג, אשר לא צלח במאבקו נגד יצרו, אשר הרע לו והכהו שוק על ירך, והשחית את נפשו בהשחיתו דרכו.

ואם יגבר ויתגבר ברגעים הקלים ההם, ויצא וידו על העליונה, יתמלא לבו בסיפוק רוחני אין סוף, וירגיש מעין עידוני עולם הנצח, וגבר ישראל. ורק המנצח הוא שיודע בטעמו של האושר האמיתי, שטעמו לא נמר. וכל זה בעוה"ז, אבל הקרן עומדת לו לעד, לאכול מפריה ולשבוע מטובה, עין לא ראתה.