רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה עַל כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם: (מז, כב)

הנה גם במצרים הבינו שיש צורך לתת הספקה וחוק המזון למי שרוצה ללמוד, כדי שבעתיד יהפכו הלומדים למורי הדרך עבור שאר העם. ולכן מחוקי פרעה הוא, שיהיה לחם חוקם נתון להם, כדי שלא יצטרכו להתעסק בדברים אחרים כדי לדאוג למחיתם, ונמצאים בטלים מלמודם.

ולהבדיל בין הקדש ובין החול, תורתנו הקדושה, קבעה שיש לכהנים העובדים במשמרת המקדש לאכול מלחם אשי ה', ולקבל את התרומה והמעשר כדי שיהיו פנוים לעבודת הי"ת.

ואל זה מורין דברי רבינו הגדול הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל (פי"ג הלכות יב-יג), שכתב, כי הקב"ה מזכה ללומדי התורה חלק המספיק להם בעולם הזה, כאשר זיכה לשבט לוי, ולא עוד אלא שאינם יוצאים למלחמה וכו', ע"ש היטב. שמתבאר כי כשם שהקב"ה זיכה לכהנים וללוים מתנות כהונה ולויה, כך זיכה ללומדי התורה.

וגם אנו צריכים ללמוד מזה, ולהחזיק בארון התורה לבל ימוט ולסייע בכל היכולת ללומדי התורה, אשר מהם יצאו מנהיגי העם ושופטיו. עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר.