וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל אֶחָיו מַה מַּעֲשֵׂיכֶם וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבוֹתֵינוּ, וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גּשֶׁן, וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ אֵלֶיךָ וגו', הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גּשֶׁן וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי: (מז, ג-ו)

הנה רעיית הצאן שבה עסקו אבותינו, היתה להם למחיה, אך יותר למחיה רוחנית מאשר למחיה גשמית, וכמו שנאמר במשה רעיא מהימנא (שמות ג, א), ומשה היה רועה את צאן יתרו חתנו כהן מדין וינהג את הצאן אחר המדבר וגו'. ואיתא בזוה"ק שהיה משה מתרחק מהמון העם, ומתבודד במדברות, בד קדש, ושם היה מתייחד עם קונו ומייחד יחודים ומזוג זיווגים, ומתקדש ועולה, עד שהיה מוכן ומזומן לנבואה (ראה ח"ב דף כא ע"א, ודוק היטב), ודעת לנבון נקל, שלא יעלה בדעת שפתאום ביום אחד יצא וקרא אליו מלאך ה' מתוך הסנה, וגם דיבר עמו אלהים, ופשוט וברור שאי אפשר להשיג נבואה כזאת ללא הכנה דרבה. ואת ההכנה הזאת היה עושה משה רבינו תוך כדי רעיית הצאן. וזה היה מעשה אבותינו, אברהם יצחק ויעקב, ולזה הכין יוסף את אחיו ומאידך הכין לזה גם את פרעה, ועתה האחים אומרים לפרעה רועי צאן עבדיך, גם אנחנו גם אבותינו.

[א"ה - והרמח"ל בפירושו לתורה כתב וירא אלהים וגו' (שמות ג, ב). כאן נרמזו תיקונים של זו"ן לצורך הגאולה. כבר ידוע שפגם הראשון שהיה באותו הזמן היה שלא היו מאירים המוחין בז"א ולכך עכשיו נזדמנו ביאת המוחין. וזהו "וירא" בסוד מוח חכמה, דכבר ידוע שראיה בחכמה, "אלהים" בסוד מוח בינה, "וידע" בסוד מוח הדעת, ולכך אומר אח"כ, "ומשה היה רועה", שמשה עומד בדעת, וכיון שנתגלה למעלה שרשו, היה יכול גם הוא למטה לתקן תיקונים לצורך הגאולה. אבל היה רועה צאן. צאן, כבר נתפרש שהם בסוד הז' תחתונות דז"א בסוד, "צאן אדם", והיה עושה פעולת שרשו למעלה, שהוא הדעת המתקן הז' תחתונות, וגם הוא היה עושה תיקונים למטה לתיקון זה. זהו תיקונו של ז"א. אח"כ תיקונו של נוק', "ויבא אל הר האלהים" שהיא המלכות. ויש כאן סוד שארז"ל "ומשה היה רועה", כתיב (תהלים יא, ה), "ה' צדיק יבחן", [היינו כי] הקב"ה בוחן הצדיקים במרעה, וכמו שהיה במשה ובדוד. יש להבין וכי זהו כל כך נסיון שנאמר, "ה' צדיק יבחן" - לרעות צאן. [אמנם] כבר ידוע שנשמת ישראל נקראים צאן, ובכל מקום ראינו שהצדיקים הגדולים היו רועי צאן, דרך משל - יעקב, כבר נתפרש ש[רועה] ר"ל בירור הניצוצות הטובות שיש בתוך הקליפות, והרי הוא באמת נסיון גדול להם, לפי שהם צדיקים גמורים ומצד עצמם היו ראויים לכל טוב. אבל נוטלים על עצמם לילך בתוך הקליפות לעשות הבירור, וזהו צרה גדולה להם, ששם סובלים דוחק גדול. הרי הוא נסיון גדול לצדיקים לרעות צאן, שכשהם רועים צאן למטה זה רומז הליכת נשמתם בתוך הקליפות לעשות הבירור. ומשה היה מכוין לזה לעשות הבירור להביא הגאולה. ע"כ. והדברים משלימים זא"ז. יבח"ר].

וזו התשובה שענו אחי יוסף על שאלת פרעה מה מעשיכם. כי תמיד האדם עומד בפני שאלה זו, לדעת בכל עת מה מעשיו, ומהי תכליתו, ואל מה ישים מגמתו בכל ימי חייו. וזה שענו לפרעה, רועי צאן עבדיך, היינו, שמטרתינו היא לייחד את שמו יתברך בעולמו, ולנצל את החיים לעשות רצונו, ובכל מה שאנו עוסקים, אנו מכונים את מעשינו לקיים רצונו לעשות נחת רוח לפניו, בבחינת בכל דרכיך דעהו, ואנו עושים את זה בעת שאנו עוסקים ברעיית הצאן בין נאות דשא, ועל מי מנוחות, רחוקים מהמון חוגג ורועש, בהתבודדות והתקשרות בקשרא דמהימנותא ללא היסח הדעת ממנו יתברך.

ומה נעמו בזה דברי הרב מאור ושמש ע"ה, על הפסוק (בראשית מז, ה), ויאמר פרעה אל יוסף לאמר וכו', שהזכיר את מאמר חז"ל (פסחים נו, א), שאמרו, כי יעקב קודם מותו, אמר לבניו שמא יש פסול במיטתי וכו', פתחו כולם ואמרו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, כשם שאין בלבך אלא אחד, כך אין בלבנו אלא אחד, פתח ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וכתב הרב מאור ושמש ז"ל כי זה כל עבודתם לעשות את היחוד, שיהיה ה' אחד ושמו אחד.

וע"ש שכתב שזה רמוז בפסוקים הנ"ל, "ישבו בארץ גשן", דהיינו, ג'ש לנו'ן שערי בינה, שהוא עולם התשובה. עו"כ, ושמתם "שרי מקנה על", ר"ת "שמע". "אשר לי", הם אותיות "ישראל". דהיינו, שמע ישראל, שזו היא עבודת יעקב ובניו לייחד יחודים, שיהיה ה' אחד ושמו אחד. ודפח"ח.