אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ כָּל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שְׁלשִׁים וְשָׁלשׁ: (מו, טו)

ואמרו רבותינו (ב"ב קכג, ב ובמדב"ר יג, יט), וכן כתב רש"י ז"ל (בראשית מו, טו), ובפרטן אי אתה מוצא אלא ל"ב, אלא זו יוכבד שנולדה בין החומות בכניסתן לעיר, שנאמר אשר ילדה אותה ללוי במצרים. לידתה במצרים ואין הורתה במצרים. עכ"ל.

ורבינו אברהם ן' עזרא ע"ה, במק"א (בראשית מו, כג), כתב, יש אומר, כי מספר שבעים בעבור שהוא סך חשבון כי ששים ותשע היו. וזה המפרש טעה בעבור שמצאנו כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש. והם שלשים ושתים ובדרש כי יוכבד נולדה בין החומות. גם זה תימה למה לא הזכיר הכתוב הפלא שנעשה עמה בהולדת משה והיא בת ק"ל שנה ולמה הזכיר דבר שרה שהיתה בת תשעים. ולא די לנו זה הצער עד שעשו פייטנים פיוטים ביום שמחת תורה, יוכבד אמי אחרי התנחמי והיא בת ר"נ שנה וכי אחיה חי כך וכך שנים [והם] דרך אגדה או דברי יחיד. והנכון בעיני וכו'.

והרמב"ן ז"ל (בראשית מו, טו), הביא את דברי ראב"ע הנ"ל, והאריך לדחות את דבריו.

וגדול דורינו וג"ע מרן בעל יביע אומר שליט"א, בפירושו חזון עובדיה להגדה של פסח (בפיסקא ויהי שם לגוי גדול), כתב בשם המגיד מדובנא ז"ל, ליישב את קושיית הראב"ע הנ"ל, למה לא הזכירה התורה נס כזה מופלא שתלד יוכבד בת ק"ל, והוא נס גדול מהנס שנעשה לשרה שילדה בת תשעים. וישב הוא, על פי משל בשני עניים מארחי פרחי שהיו מהלכים בדרך, ובאו בשיחה האחד עם רעהו, וכל אחד מהם היה מספר לחבירו על נגידי העיר וצדקתם, ויען האחד ויאמר, הנדיב רבי ישעיה מתושבי עירנו אין נדיב כמותו בכל האיזור, ותוך כדי סיפר, כי פעם ניגש לרבי ישעיה וביקש צדקה, ויושט לו רבי ישעיה שני זהובים שלמים. ויען חבירו לעומתו, לא כן הוא, אלא הנדיב רבי משה הוא הנדיב היותר גדול באיזורנו. כי פעם ניגשתי אליו וביקשתי ממנו צדקה ותיכף פשט רבי משה את ידו ויתן לי זהוב שלם. ויצחק חבירו ויאמר, וכי לא תדע כי ב' זהובים הם יותר מזהוב אחד. ויען חבירו ויאמר לו, אמור לי אימתי נתן לך ב' זהובים, ויאמר לו ביום פורים נכנסתי אליו והיה מבוסם כדבעי, ומרוב שמחה נתן לי ב' זהובים. ויאמר חבירו הלא כה דברי כי אין נדיב כר' משה, כי ביום פורים הכל שמחים ומתנדבים בעין יפה וברוח נדיבה ואם נתן לך בעת שמחתו ב' זהובים אין בזה כל חידוש. אבל אני הייתי אצל ר' משה בחודש תמוז ואעפ"כ נתן לי זהוב אחד, וזה יורה על גודל נדיבותו.

והנמשל הוא, כי הנה יוכבד ילדה את משה במצרים בעת שכל בתי ישראל היו מלאים בנסים מופלאים שהיו נשי ישראל יולדות ששה בכרס אחד (ראה שמו"ר א, ח), ושאר נסים מופלאים, ואין נס לידת יוכבד נחשב לחידוש בעת ההיא. ברם שרה שילדה לתשעים שנה, הריהי דומה לר' משה הנדיב שמתנדב נדבה גדולה בחודש תמוז, ואף היא, בזמנה לא היו הרבה נסים כאלו, ולכן הנס ניכר ביותר, ולכן הזכירו הכתוב. וש"י משיב דברים נכוחים.

ואולי יש לומר שבאמת יוכבד לא נולדה בין החומות, אלא נולדה במצרים שנים רבות אחר ששהו שם, ועם כל זאת נכללה בחשבון השבעים נפש, שהרי גם בני יוסף מנשה ואפרים שנולדו במצרים נכללו בחשבון הזה, כמו שאמר הכתוב (להלן בראשית מו, כו-כז), כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה, יוצאי ירכו וגו' כל נפש ששים ושש, ובני יוסף אשר יולד לו במצרים נפש שנים, כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים. הרי מפורש שכלל הכתוב במנין השבעים אף את בני יוסף שנולדו במצרים, ואל תתמה למה מנה רק את יוכבד ולא את שאר הנולדים. דיש לומר שהיא הראשונה שנולדה שם, והשלימה את מספר נפש בית יעקב לשבעים (אלא שבזה ניתן לפרש את חשבון יוכבד במנין השבעים אבל במנין השלשים ושלש קשה לדחוק כן, וראה להלן בדברי הדעת זקנים והראב"ע).

והרשב"ם ז"ל (שם), כתב, שיוצאי ירכו של יעקב, היו ששים ותשעה, ויעקב עצמו הוא המשלים לשבעים נפש. ע"ש. וכ"כ בדעת זקנים מבעלי התוס' על הפסוק (בראשית מו, כז), כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים, פירוש עם יעקב, וראש הענין מוכיח כך, דכתיב אלה שמות וכו', להודיע שיעקב מן המנין עם בניו, ונכלל עם בני לאה, שאין בפרטן אלא ל"ב, והכתוב מונה אותם ל"ג עם יעקב, לפי שהוא מן הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה, ואם תרצה לידע מנינם מנה גם יעקב ותמצאם שבעים, ולפי מה שפירשתי למעלה (בפסוק אנכי ארד עמם, ע"ש), א"צ לומר שיהא יעקב מן המנין, כי הקב"ה נמנה עמהם ומשלים המנין. עכ"ל.

וכן היא מסקנת רבינו אברהם ן' עזרא ע"ה (בראשית מו, כג), וז"ל, והנכון בעיני שיעקב בחשבון, וממנו יחל, כאילו אמר כל נפש בניו ובנותיו עם נפשו שלשים ושלש. והראיה שאמר בתחילה יעקב ובניו, וע"ש שהאריך להוכיח כן מן הכתובים.

ומה שאמרו רבותינו שיוכבד ילדה את משה בת ק"ל, אפשר שחז"ל באו לרמוז בזה ענין חשוב מאד, באומרם בת ק"ל שנים ילדתו אמו למשה רעיא מהימנא ע"ה. דהמקובלים אמרו (ראה פרשת לך לך מאמרים ח-ט ושם נתבאר הענין באורך), שכל ירידתנו מצרימה היא לקבץ פזורים, אותם ניצוצות הקדושה שירדו ונפלו ונתפזרו בין החומר והלבנים ע"י אדם הראשון משך ק"ל שנים שפירש מחוה והיה שרוי לבדו, יעו"ש.

והנה משה הוא שר צבא ישראל העומד עליהם לנחותם הדרך ולגואלם ממצרים, ואשר אליו ציוה ה' (שמות יא, ב), דבר נא באזני העם וישאלו, ועליו נאמר וַיַסַע משה את בני ישראל (שם טו, כב). כי הוא המוליך והוא המביא, ואיהו גופיה נולד לאמו בהיותה בת ק"ל שנים, כי נשמתו הגיעה לאמו מקיבוץ גדול ומופלא הכולל את כל הק"ל שנים שתקנו ישראל בהיותם במצרים כנגד פגם אדם הראשון, ודוק.

[א"ה - דבר ה' אמת בפי מרן המחבר נר"ו, שכן מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בספר לקוטי תורה פרשת שמות שכה כתב עה"פ (שמות ב, א-ב), וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי, ותהר האשה ותלד בן ותרא אתו כי טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים. ויש לדקדק איך כשלקח עמרם את יוכבד קראה "בת", דכתיב ויקח את "בת לוי" ותיכף קרא אותה "אשה", דכתיב "ותהר האשה", וכי בזמן מועט כזה נעשית מבת לאשה.

והענין כי ארז"ל כי יוכבד בת ק"ל שנה היתה וחזרה להיות בת, והסוד הוא כי יוכבד היתה גלגול חוה אשת אדה"ר, וכמו שאדה"ר פירש מחוה ק"ל שנה עד שהוליד את שת, כן יוכבד גלגול חוה לא ילדה למשה שהוא גלגול שת עד ק"ל שנה, ולכן נקראת "בת", לפי שאז נתעברה בה [נשמת] חוה, ואח"כ תיכף נקראה "אשה", לרמוז על חוה האשה אשר נתת עמדי (בראשית ג, יב), כי להיותה עיבור חדש נקרא בת, ונקראת ג"כ אשה, על שם האשה אשר וכו' כי גם חוה אחר ק"ל שנה ילדה שת שהוא גלגול משה, ותבין בזה מאמרם ז"ל (במדב"ר יד, יא וראה שם יג, יט וראה לר"י בעה"ט בפי' לתורה במדבר ז, יג), על פסוק קערת כסף שלשים ומאה משקלה (במדבר ז, יג ועוד מקומות שם), ק"ל כמנין ק"ל שנה שפירש אדם מאשתו ועשה תשובה וזהו "משקלה" אותיות "משה קל" כי יוכבד אמו ילדתו לק"ל שנה.

ותרא אותו כי טוב. דע לך סוד נמרץ כי ביארנו כי יעקב אמר שני מגורי ק"ל שנה מעט ורעים היו לתקן בו עון אדה"ר באותן ק"ל שנה שהוליד שידין רוחין לילין לכן קראם רעים, וכבר ביארנו לך כי סוד אלו שידין הנבראים מבעלי קריין הם סוד טיפות נשמות קדושות שמתלבשות בגוף כגון שידין ולילין הנעשין מן לילית אשה זרה וחוזרים להיות רעים מצד הרע. אמנם אלו נשמות היו צריכין תיקון בהכרח, לכן כל ק"ל שנה הראשונים שהיו ישראל במצרים כל אותן הנשמות שנולדו בזמן ההוא היו אותן טפות שהוליד אדה"ר בק"ל שנה, שידין רוחין ולילין. וכשנולד משה אז כלו ונפסקו כולם, והוא התחיל להיות מצד הטוב ולא מצד הרע כבראשונה, וזה סוד ותרא אותו כי טוב (שמות ב, ב), והנה אם תסיר פ' שנה משנולד משה עד שיצאו ישראל ממצרים שהיו שם רד"ו שנה ישאר ק"ל נגד ק"ל שנה של אדה"ר שהוליד רוחין ולילין, ואח"כ הוליד שת בנו כדמותו וכצלמו, וכן משה שהוא גלגול שת נולד אחר ק"ל שנה, ע"כ. והדברים נפלאים וכ"ה בשער הגלגולים הקדמה לו, ובשער הפסוקים סדר נשא ושם בתהלים מזמור קלה, ע"ש. ואוסיפה לך, באגב מה שעלה ברעיוני בהיותי בזה, דהנה אמרו רבותינו (שמו"ר א, ח), שנשי ישראל במצרים היו יולדות ששה בכרס אחד, ונראה לפרש הטעם, משום דהיה ענין תיקון חטא טיפי הזרע של אדה"ר ומנין שש הוא רומז אל מדת "יסוד", לכן עשה הי"ת להם הך סימנא, להראות להן שירדו למצרים כדי לתקן החטא הזה, ודו"ק. יבח"ר].