אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ: (מו, ד)

וקשה שהרי לא מצינו שעלה יעקב לארץ ישראל, אלא מת במצרים. ולכן פירש רש"י ז"ל, גם עלה, שנקבר עם אבותיו, במערת המכפלה. עכ"ל. וכן הוא בפירוש רבינו אברהם אבן עזרא ז"ל, וז"ל וטעם אעלך גם עלה, שיקבר בארץ ישראל. עכ"ל. וכן פירש הרשב"ם ז"ל.

ולמדים אנו מזה את גודל מעלתה של ארץ ישראל, כי גם לאחר מיתתו של אדם היא נותנת לו מעלות ועולה ומתעלה על ידה. וכבר אמרו רבותינו (תוספתא ע"ז פ"ה וכתובות קיא, א), כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח, כתיב הכא (שמות כ, כא), מזבח אדמה תעשה לי וכתיב התם (דברים לב, מג), וכפר אדמתו עמו. ואעפ"י שאמרו בגמרא (שם), אינו דומה קולטתו מחיים, לקולטתו אחר מיתה, מ"מ חשיבותה של ארץ ישראל שהיא מכפרת ומטהרת את הנפש גם אחר מיתה. וכן מצינו בהדיא בירושלמי (כלאים ט, ג וכ"ה שם בכתובות יב, ג וכ"ה בב"ר צו, ה), רבי בר קיריא ורבי לעזר הוון מטיילין באיסטרין, ראו ארונות שהיו באין מחוצה לארץ לארץ. אמר רבי בר קיריא לרבי לעזר מה הועילו אלו, אני קורא עליהם ונחלתי שמתם לתועבה בחייכם ותבואו ותטמאו את ארצי במיתתכם (ירמיה ב, ז). אמר ליה כיון שהן מגיעין לארץ ישראל הן נוטלין גוש עפר ומניחין על ארונן, דכתיב וכפר אדמתו עמו. והיינו דס"ל דגם זה מתכפר, ודי בנתינת גוש עפר של ארץ ישראל על הארון, וכבר הוא מתכפר, וראינו ששתק רבי בר קיריא כששמע את תשובת רבי לעזר, ובאמת שמצינו בתלמוד (מו"ק כה, ב), שהעלו כמה וכמה צדיקים לקוברם בארץ ישראל אחר מיתה, וקי"ל מעשה רב, (וראה בענין זה לג"ע מרן שליט"א בשו"ת יביע אומר ח"ו חיו"ד סי' ל"א שהאריך בהך ענינא, לך נא ראה נפלאות מתורתו). וע"כ מבטיחו הקב"ה ליעקב אבינו שלא יתיירא מרדת מצרים כי הוא מבטיחו שיעלהו משם ויזכה להיות קבור בארץ ישראל.

ועוד רואים מזה את יחודם וגדולתם של עם ישראל, שאינם כלים במיתת הגוף, אלא יש להם נפש רוח ונשמה דקדושה שהם חיים וקיימים לעד, ועדיין עולים ומתעלים גם לאחר מיתה והיינו דכפל הכתוב בלשונו אנכי "אעלך גם עלה", כלומר, עליה אחר עליה, וכמאמר חז"ל (ראה ברכות סד, א וראה מו"ק כט, א), צדיקים אין להם מנוחה, לא בעוה"ז ולא בעוה"ב, אלא הולכים מחיל אל חיל, וגם אחרי מותם. דאי לאו הכי מה תועלת להעלות את גוף האדם אחר מותו. וא"כ נמצינו למדים מכאן גודל שבח הארץ, וגם שבח עם ישראל.