הדפסה
האבות הקדושים עבדו את הי"ת מתוך צער

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף אֵל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי, וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם: (מח, ג-ד)

מצינו ששם שדי הוא שם המורה על גבול הצרות, כמו שאמרו רבותינו (תנחומא מקץ פ"י הובא ברשי בראשית מג, יד), על הפסוק (בראשית מג, יד), ואל שדי יתן לכם רחמים, מי שאמר לעולם די יאמר לצרותי די וכו', ע"ש. נמצא כי הוא הנהגת הי"ת בעת שאומר די לצרות.

ופה יעקב אבינו ע"ה הזכיר שם "אל" ושם "שדי", ואל הוא שם של רחמים כמו שנא' (תהלים נב, ג), חסד אל כל היום.

ואולי הקדים יעקב ענין זה ליוסף לפני שבירך את בניו, כי ראה יעקב שיתחיל השעבוד, והיה מקום לומר למה לנו בנים, כדי שישתעבדו בהם המצרים ויכאיבו להם, וימיתו אותם ביאור, ולמה ניגע לריק ונלד לבהלה.

לזה הקדים יעקב לומר שנגלה אליו אל שדי וברכו, ואמר לו, הנני מפרך והרביתיך וגו'. כלומר, אמר יעקב ליוסף שלא יבהלו מהשעבוד ולא יתיאשו ח"ו, כי יש גבול ליסורים ולצרות, והבטיחו על ישראל שיגדלו וירבו ויעצמו ויתחזקו, ולבסוף יגאלו. ולכן הזכיר שם "שדי", לומר שלבסוף יהא די לצרות השעבוד ויצאו ישראל ממצרים וישובו אל הארץ, וגם בהיותם במצרים ימשך עליהם חסד האל ויפרו וירבו.

וזהו שנאמר, (שמות ו, ב-ג), וארא אל האבות באל שדי ושמי ה' (הוי"ה), לא נודעתי להם. שהי"ת מתאונן על פטירת האבות הקדושים ואומר חבל על דאבדין, ואומר אל משה, ראה את אבותיך הקדושים, שנגליתי עליהם בשם אל שדי, שמשמעות השם הזה הוא קץ וגבול לצרות מלשון די, ומשמעות הדברים, שה' לא נתודע לאבות כי אם בשם שדי, שהוא מגיע אחר הדינים והיסורין, אבל בשם הוי"ה שהוא שם של רחמים מעולם לא נגליתי להם, ובכל זאת האמינו בי ולא הרהרו כלל אחר מדותי. ואילו אתה משה הלא נגליתי עליך בסנה בשם הוי"ה, ואמרתי לך לומר לבני ישראל (שמות ג, יד), אהיה אשר אהיה שלחני אליכם, והוא שם הוי"ה שכולו רחמים, וא"כ היה לך להשכיל ולהבין כי כל מה שאני עושה הוא טובה עצומה לישראל, ומה שאני נותן בלב פרעה להכביד עולו עליהם, הוא כדי לקרב עד מהרה את קץ גאולתם. ושורש הענין יוצא מפסוק זה.