וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר: (מא, א)

כתב בתרגום יוב"ע, והוה מסוף תרתין שנין עאל דוכרנא דיוסף קדם מימרא דיי ופרעה הוה חלים והא קאי על נהרא וכו'.

הנה פרעה מלך מצרים יושן על משכבו בשלום, והנה חלום, ויהי בבקר ותפעם רוחו לאמר, מה החלום המשונה הזה אשר חלם, ויקרא לכל חכמיו וחרשיו ואין פותר, ומי יכול להעלות על דעתו את סיבת הענין.

אבל בורא העולם ומנהיגו אומר ועושה, והוא גזר בברית בין הבתרים על בניו של אברהם אבינו ע"ה שיהיו גרים בארץ מצרים (בראשית טו, יג-יד), ועבדום ועינו אותם וגו', וסיבב הי"ת בגזרתו שיוסף ירד למצרים כדי למשוך אחריו את יעקב אבינו (ראה מה שנתבאר לעיל בפרשתנו מאמרים ט, יד). וגלגל הי"ת את הענין שיוסף הצדיק יהיה בבית האסורים מקום אשר שרי המלך אסורים שם, וכשהגיע ובא המועד, ועלה זכרונו של יוסף לפני הקב"ה, נגזר על פרעה לחלום את החלום הזה, אשר לא נתן לו מנוח בנפשו, והיה דורש ומחפש את פתרונו, עד שנזדמן לו יוסף ופתר לו את חלומו כהוגן, ואז עלה יוסף לגדולה. וסוף דבר שירד יעקב בכבוד מלכים מצרימה, ועצת ה' היא תקום.