והנה מצינו כי אחר השבועה החמורה שנשבע אליעזר לאברהם אבינו, מצינו את אליעזר שואל, "אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי, ההשב אשיב את בנך אל הארץ אשר יצאת משם". ואברהם ענה לו בלשון תקיפה והחלטית, "השמר לך פן תשיב את בני שמה". ואחר שנתן לו ברכה שיצליח למצוא בת זוג המתאימה ליצחק, סיים ואמר לו, ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך, ונקית משבועתי זאת, "רק את בני אל תשב שמה". והננו רואים את אברהם חוזר ומדגיש לאליעזר שלא יוציא את בנו יצחק מארץ ישראל. ורש"י ז"ל פירש, ונקית משבועתי זאת, וקח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא, ע"כ (ועי' קדושין סא, ב). והמתבונן בפרשה תמה על דברי אברהם אבינו. הלא בתחילה אברהם אבינו ע"ה הזהיר כל כך את אליעזר שיקח רק מבנות משפחתו אשה ליצחק, וכ"כ היה חשוב בעיניו היחוס, ואיך עתה הריהו מוכן לוותר על יחוס המשפחה, ולקחת לבנו מבנות ענר אשכול וממרא, וזאת מסיבה אחת, שהיא, "רק את בני אל תשב שמה", וצריכים להבין מה הטעם להקפדה זו.

וצריכים לומר שאברהם אבינו ע"ה, ידע את כחה ועוצמתה של ההשפעה הרעה, וכמה האדם מושפע מסביבה רעה, ומשום זה נתיירא אברהם כל כך על יצחק שלא יעבור למקום אחר, ואפי' שהמדובר היה באיש גדול קרוב לארבעים שנה, ולא סתם אדם, אלא יצחק אבינו ע"ה, אשר לא מכבר עמד בנסיון גדול ונורא בעקידה, ששם גילה את מסירות נפשו העצומה לקיים את רצון ה', וכאשר אומרים בפיוט המופלא של רבינו אפרים "אם אפס".

רָאָה יָחִיד כִּי הוּא הַשֶׂה / נָאַם לְהוֹרוֹ הַמְּנֻסֶּה / אָבִי אוֹתִי כַּכֶּבֶשׂ תַּעֲשֶׂה / לֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה/ בִּי חָפֵץ וְנִכְסֹף / לְבָבִי לוֹ לַחֲשׂף / אִם תִּמְנָעֵנִי סוֹף / רוּחִי וְנִשְׁמָתִי אֵלָיו יֶאֱסֹף.

ובמעשה העקידה נתקדש יצחק בקדושה עליונה. והנה עם כל זאת מצינו לאברהם אבינו שהוא מתמלא ביראה ומפחד על עתיד בנו יצחק, ואינו מסכים שישיבו את בנו לארם נהרים, כי גם בגיל כזה, עדיין צריך ליזהר מהשפעה רעה רח"ל. והיה קל בעיני אברהם אבינו ע"ה, לוותר אפילו על היחוס, ובלבד שיצחק בנו לא ימצא בסביבה רעה.

ואם ביצחק נהג אברהם אבינו כך, זה מלמדנו כמה עלינו ליזהר מהשפעה רעה. ואם אפילו על יחוס שהיה כ"כ חשוב בעיני אברהם, יותר מכל נכסיו. עד שהיה צורך להשביע את אליעזר, מה שלא עשה אתו בכל ימיו בעניני ממון ורכוש. ומ"מ כשעמדה לפניו הברירה, להעמיד את יצחק בסכנת השפעה רעה כדי להשיג את היחוס, לא היסס, אלא מיד מזהיר את אליעזר בלשון חד משמעי שאינו משתמע לשתי פנים, "רק את בני אל תשב שמה, ק"ו שאין לאדם להעמיד עצמו בנסיון זה של השפעה רעה בשביל עניני ממון ונוחות וכיו"ב.

* * *

עוד מצאנו דוגמא אחרת בפרשה, המלמדת אותנו כמה עלינו להתרחק מסביבה רעה, והיא ברבקה, כי אחר שהלך אליעזר למקום רבקה, וראה את רבקה והוטבה בעיניו בעבור יצחק, מיד הלך לבית הוריה, ואחר שאליעזר סיפר את כל המעשה ללבן ובתואל, והם אמרו לו, אם מה' יצא דבר לא נוכל לומר רע או טוב, והוציא אליעזר מגדנות ותכשיטים וכו' ואח"כ מתארים לנו הפסוקים (בראשית כד, נד-נח):

וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עִמּוֹ וַיָּלִינוּ וַיָּקוּמוּ בַבֹּקֶר וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֻנִי לַאדֹנִי, וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָה אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר אַחַר תֵּלֵךְ, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי וַה' הִצְלִיחַ דַּרְכִּי שַׁלְּחוּנִי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי, וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָה וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ, וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ וגו':

ולכאורה הבקשה של בני משפחת רבקה היתה מוצדקת, דהגם שהסכימו לתת את רבקה לאליעזר עבור יצחק, אבל מכל מקום, רוצים הם עוד לשבת עמה בטרם תלך, וגם מעוניינים היו להכין לה צרכי חופה וכיו"ב. ומה היה לו לאליעזר לטעון, ולומר להם אל תאחרו אותי וה' הצליח דרכי, כאילו הם באו לקלקל את הצלחתו. ושמא תאמר שממהר היה, כי איחר לשוב לאדוניו, ואינו רוצה שידאג אברהם על שאיחר לשוב. ליתא, דהא כתיב (בראשית כד, מב), ואבא היום אל העין, ואמרו חז"ל (ב"ר נט, יא ופרדר"א פט"ז), היום יצאתי והיום באתי, מלמד שקפצה לו הדרך. וא"כ לפחות היה לו לחשב את זמן הדרך שהרויח ע"י קפיצת הדרך, ואותו זמן יניח את רבקה אצל הוריה, ורק אחר כך ישוב לאדוניו. ועוד דעדיין היתה רבקה קטנה וצריכה להוריה (כמבואר בפרקי דר"א פל"א שהיתה רבקה בת שלש כשנשאה יצחק, ע"ש), ולמה לא יתננה אליעזר להרגיע נפשה.

אמנם צריך לומר שאליעזר שהיה דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים, למד מאברהם כמה מסוכנת היא ההשפעה הרעה. וכמה צריך להתרחק ממנה. עד שלא היה מוכן להניח את רבקה במקום זה של אנשי רשע, אפילו יום אחד נוסף ולכן אמר "שלחוני ואלכה לאדוני". ונמצינו למדים חידוש נוסף, שאפילו שרבקה גדלה ונולדה באותו מקום, ואכלה מפיתם ומימם שתתה ועמם גדלה, וזו סביבתה הטבעית. והיה אפשר לומר, מה בכך שתשב רבקה עם הוריה ואחיה עוד כמה ימים. דממה נפשך אם היא מסוגלת לקבל השפעה, אזי כבר קיבלה השפעה רעה עד היום, ואם עד היום שמרה עצמה בגבורה נפלאה נגד השפעת בית אביה ומקום מולדתה, וכפי שכתב רש"י על הפסוק (בראשית כה, כ), ויהי יצחק בן מ' שנה בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי לו לאשה, והקשה רש"י ז"ל, וכי עדיין לא נכתב על רבקה שהיא בת בתואל ואחות לבן, ומפדן ארם. אלא להגיד שבחה, שהיתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע, ולא למדה ממעשיהם. עכ"ל. ומקורו טהור בדברי רבותינו (ב"ר סג, ד). וא"כ מה היה לו לאליעזר לחשוש ולהקפיד שלא להניחה אצלם עוד ואפילו יום אחד.

אבל כנראה שאין שום חסינות נגד השפעה רעה, ומי שעמד בה עד היום, עדיין אינו יכול להיות בטוח בעצמו שגם להבא יצליח להיות מוגן נגד ההשפעה, ותמיד הזהירות טובה ודרושה, מפני כחה ועוצמתה של ההשפעה הרעה, ואליעזר שלמד אצל אברהם אבינו ע"ה, לא היה מוכן לשום פשרות בענין זה, אלא אמר מיד "אל תאחרו אותי וה' הצליח דרכי".

* * *

והדוגמא השלישית של ההשפעה השלילית, גם היא בפרשתנו, וממנה נלמד איך היא נראית בעיניו של אברהם אבינו ע"ה, כמו שנאמר:

וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק, וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם: (כה, ה-ו)

כאן רואים את הכח הרוחני העצום שהיה לאברהם, ואת דאגתו הגדולה לבנו ליצחק גם אחר נישואיו, ושוב רואים את פחדו ויראתו מפני השפעה זרה, ואפילו כשמדובר בבניו, מכל מקום, כשראה וידע את דרכם של בני הפילגשים שאינם הולכים בדרך האמת, חשש שוב, שמא הם ישפיעו לרעה על יצחק ורבקה, שזה עתה החלו את חייהם העצמאיים, ואולי חשש גם על בניהם העתידיים של יצחק ורבקה שלא יהיו במחיצה אחת עם בני הפילגשים, ואעפ"י שמדובר בבניו, וכפי שכתב רש"י ז"ל (שם), בשם רז"ל (ב"ר סא, ד), שכולם היו בניה של הגר, ומשום כך כתוב פלגשם חסר י', לומר שלא היתה אלא פילגש אחת, הלא היא הגר. ועל הגר נאמר, ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה (בראשית כה, א), וכתב רש"י ז"ל (ומקורו מדברי רבותינו בב"ר סא, ד), קטורה, זו הגר, ונקראה קטורה על שם שנאים מעשיה כקטורת. ע"כ. והנה אעפ"י כן לא היסס אברהם מלשלחם מעל פני בנו בעודנו חי, ונתן להם מתנות ושילחם, כדי שלא ישפיעו על יצחק בנו לרעה. ומכאן אנו רואים עד כמה צריך האדם להיות מוכן להקריב ולותר, וזאת, בשביל להתרחק בעצמו ולהרחיק כל השפעה רעה מעליו ומעל ב"ב, שאפילו את בניו הוא מוכן לשלח, וכמו שאמרו חז"ל (ב"ר נג, יא), על שרה אמנו ע"ה, כשאמרה "גרש את האמה הזאת ואת בנה, כי לא ירש עם בני עם יצחק (בראשית כא, י). כי שרה חששה שישמעאל ישפיע על יצחק, והקב"ה אמר לו לאברהם (שם שם, יב), כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. וכן עשה אברהם ושילח את הגר עם בנה ישמעאל. וכן נהג אברהם לפני מותו. ושילח את בני הפילגשים. כי אין פשרות בחינוך, ומי כמוהו יודע מהו חינוך, שהרי עליו העיד הקב"ה "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח, יט). ואם ביצחק הקדוש, נזהר אברהם אבינו כל כך, ואנן יתמי דיתמי מה נענה אבתרייהו.

* * *

וכמה לימוד יש לנו ללמוד מאבינו הראשון, לענין חינוך הבנים, והבנות, ולדאוג להם גם בהיותם גדולים, וצדיקים, דכל אשר לאדם יתן בעד נפשו, כי כל הרכוש וקנייני העולם הזה, אינם שוים למאומה כנגד עניני הנפש. ודרך העולם להיות זהירים וערים בעניני רכוש וקנייני העוה"ז, ושמים את כל מעיינם, בהתעוררות נפלאה, שלא יחסר להם דבר מעניני העולם, והאדם טורח מאד להשיג את המותרות, לא ילוזו מנגד עיניו, ועיניו לנוכח יביטו, בזריזות וחריצות, יומם ולילה לא ישבותו, להשיג את מבוקשו ותאותו. אך בעניני תורה ומצות, וכן בענינים הנוגעים לחינוך הילדים בזה הוא מיקל ראש, וסומך על כל אחד, ועל כל מצב, באין חוקר ואין דורש, אשר זה לבד מראה לעיני כל, כי האיש הזה אינו מעמיד את ענין חינוך הבנים ועסק המצוות במשקל הנכון, ואינם ראשונים בסדר עניניו, רק דוחה אותם לתחתית הסולם, ולא חלי ולא מרגיש. ואם ישאלוהו, איך הוא מתנהג בענין חינוך הילדים ובשאר עניני התורה והמצוות ועבודת ה'. הלא מיד ישיב שזה בראש כל מעיניו, כראוי וכנדרש. אבל בפועל עודנו רחוק מקו האמת, ועדיין עיניו ולבו נתונים על ממונו, ועניני הנפש מונחים בקרן זוית, ורק אחת לכמה זמן, בבא איזה התעוררות בלבו, על ידי שקרא באיזה ספר מוסר, או ששמע איזו דרשה וכיוצא בזה, או אז הוא קם ומתעודד ושואל ודורש בתוקף לדעת מה עם הילדים, ואיפה נמצאים בשעות כאלה וכאלה, אך מיד מזניח את הדברים ושב לעניניו כבתחילה, אחת למעלה ושבע למטה, ושוקע בעניניו שוב, איזה ימים או שבועות, עד להתעוררות הבאה. ובצורה כזאת איך יצפה מבניו שילכו בדרך הטוב והישר.

ועל כן ראוי לכולנו לשים לנגד עינינו את מעשיו של אברהם אבינו ע"ה, ויהיו חקוקים לנגד עינינו, וראיתם אותם וזכרתם, איך צריכים להתייחס לענין חינוך הילדים לתורה ולמצוות ולהליכה בדרכי הי"ת, ולהתרחק מכל השפעה רעה, והבא ליטהר מסייעין אותו מן השמים (שבת קד, ב ע"ז נה, א מנחות כט, ב).

(אור ליום ו' לסדר חיי שרה התש"מ)