וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם: (א, ב)

ופירש"י ז"ל, כסא הכבוד עומד באויר ומרחף על פני המים, ברוח פיו של הקב"ה ובמאמרו, כיונה המרחפת על הקן, ע"כ.

וצריכים להבין את משמעות הענין הזה, למה כסא כבודו ית' מרחף על פני המים. ואפשר דבא ללמד שעדיין לא הוכן כסאו כראוי, כי כל בריאת העולם הוא לצורך קיומה של תורה ע"י עם ישראל, וכשישלימו את תיקון העולמות יתגלה משיח צדקנו, ואז יושלם השם והכסא יחד בעה"ו. אבל עד אז הכסא לא מונח אלא מרחף. וכדרך שאמרו (תנחומא תצא פי"א ועי' היטב סנהדרין כ, ב), נשבע הקב"ה שאין השם שלם, ואין הכסא שלם עד שימחה שמו של עמלק, [א"ה - זה שנא' (ירמיה יז, ב), כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, דביהמ"ק שהוא מקום כסאו ותלוי בביאת משיח הריהו מוכן ועומד מרום מראשון עוד קודם בריאת העולם. ועי' בדברי הרד"ק שם. יבח"ר].

ובאמת ראיתי לרבינו יעקב בעל הטורים ע"ה שכתב, ורוח אלהים מרחפת, בגימטריא, זו רוחו של משיח.

ובודאי דזה קשור עם מאמר חז"ל הנ"ל, שכסא ה' מרחף על פני המים, כי הא בהא תליא, ולא יכון זה בלא זה, וכמו שכתוב בסוף פתיחת אליהו הנביא ז"ל (תיקו"ז יז, ב), על הפסוק (שה"ש ה, ב), שראשי נמלא טל, מאי נמלא טל, אלא אמר קודשא בריך הוא, אנת חשיבת דמיומא דאתחרב בי מקדשא דעאלנא בביתא דילי, ועאלנא בישובא, לאו הכי, דלא עאלנא כל זמנא דאנת בגלותא, הרי לך סימנא שראשי נמלא טל ה"א שכינתא בגלותא וכו' [תרגום: שהקב"ה אומר לכנסת ישראל אל תחשבי שמיום שנחרב בית המקדש שנכנסתי לביתי, לא כן הוא, אלא מיום שנחרב בית המקדש אף אני לא נכנסתי לביתי, והרי לך סימן, שראשי מלא טל כביכול, וזה יעיד שמשכני בחוץ, ושהי"ת משתתף עם ישראל בצערם]. והכא נמי כיון שרוחו של משיח מרחפת, גם כסא כבודו מרחף על פני המים.

ובתרגום יונתן בן עוזיאל כתב, ורוח רחמין מן קדם ה' מנשבא על אנפי מיא. וכעי"ז הוא בתרגום ירושלמי, והיינו שיש רוח רחמים מאתו יתברך המרחפת על פני המים וממתינה לעת מצא, להביא גאולה לישראל.

ומכל זה נלמד שהקב"ה מכין לבניו את הגאולה והמשיח עוד בטרם הרים יולדו, ואדם אין, ועדיין לא נבראו הברואים ולא נוצרו היצורים, כבר אז הקדים ה' את רוח משיחנו, והוא מרחף ומצפה לגאלינו, וגם כסאו של הקב"ה מרחף, להראות שהקב"ה בכבודו ובעצמו כביכול אין לו ישוב וכמ"ש בפתיחה הנ"ל.

וכל זה תלוי בתורה ובלומדיה בעמל כיאות. ואולי לזה כיון בתרגום יונתן בן עוזיאל שכתב, וארעא הות תהיא ובהיא צדיא מבני נשא וריקניא מן כל בעיר וכו'. וכן בירושלמי, והיינו שעדיין לא נולד אדם לעמול בתורה ובעבודת ה', ועל כן רוח אלהים מרחפת על פני המים, אבל תיכף בהתרונן קול התורה נזכה לקול רינה וצהלה ולשמוע את קול שופרו של משיח.

רק צריכים להבין את דברי התרגומים שתרגמו "ורוח אלהים מרחפת", ורוח "רחמין" מן קדם ה'. וקשה, דהא בפסוק נזכר ורוח "אלהים" מרחפת, והוא מדת הדין, וכיצד זה תרגמוהו רוח "רחמין", שהוא רחמים.

וכפי הנראה למדו שהקב"ה ממתק את אותם דינים, דהא כתיב ורוח אלהים מרחפת על פני "המים", ומים הם רחמים (ראה זוהר ח"ג קפט, א), ור"ל דהתמתקו הדינים ע"י המים, והוי רוח רחמין.

ואפשר שהמתיקות באה מעצם העובדא שגם כסא ה' מרחף על המים, כנגד רוחו של משיח שמרחף, שהוא בחינת שכינתא בגלותא עם עם ישראל, כמו שנאמר (תהלים צא, טו), עמו אנכי בצרה, ודבר זה עצמו ממתק את הדינים מעל ישראל.

משל למה הדבר דומה, למלך שבנו יחידו סרח, ולפי חוקי המדינה צריך לעמוד למשפט, והיו מתיראים השופטים מן המלך. וכשנודע הדבר למלך, דרש מן השופטים לערוך משפט צדק לבנו, כדי שידעו כל בני המדינה שחוק אחד לכולם. ואולם כשגזר השופט להכניס את הבן לבית הסוהר, ביקש המלך מבית המשפט שיכינו גם לו מקום ע"י בנו יחידו, כי נפשו קשורה בנפשו ועזב את בנו ומת, וכמובן שהעובדא שהמלך יהיה עם בנו יחד, המתיק מאד את עונשו של הבן.

וזה מה שנעשה כאן, כי על ידי שגם כסא הכבוד נמצא באותו מצב שבו עומדת רוחו של משיח, ממילא מתמתקים הדינים, והוא רוח הרחמים שעל פני המים, וה' יעשה למען שמו ויקים שכינתא מעפרא, ויושלמו השם והכסא יחד.